מודלים להתקרבות לשוק הסיני

לכל המודלים יש שמות מערביים. הרציונל הוא בסה"כ מתן מסגרת לידי השלטון הסיני לשלוט על פעילות מערבית בכלכלה הסינית ולבקר אותה.

המשקיע/המתקרב לשוק הסיני חייב להכיר ולשלוט במודלים האלה. יש מספר חלופות רב להתקרבות לשוק הסיני ויש צורת שאינן עונות על מודל 1 בלבד. הרציונל של המערבי הוא בעיקר באיזה היקף הוא פועל בסין.

המודלים:

Representative Office

אחת הדרכים המומלצות לבדיקה ראשונית של בדיקת השוק ולימודו. צורה זו זולה יחסית. משמעותה המעשית היא היותם של גורמים סינים שמתרוצצים בעבורך בשוק ונהנים משירותי משרד שבין השאר משחררים סחורה בכמה נקודות ברחבי היבשת. עלותו נמוכה אבל אסור ל-Rep Office להחזיק מחסן, קל וחומר אסור לו לייצר. ברגע שהוא עובר על התקנות, קשה מאוד לחברה להמשיך לפעול בסין. כותב חוזים, עוסק בדוקומנטציה, אוסף אינפורמציה וכו' (שיווק, מצגות, תערוכות). בעבר היו ניסיונות להפוך "ראפים" למפיצים – לא מומלץ. J.V – מיזם משותף

המודל השכיח ביותר. מנטרה בהוויה הכלכלית הסינית עד 1998. מיזם משותף יצרני או יצרני למחיצה או מסחרי שמתחלק באופן כלשהו בין גורמים סיניים לגורמים מערביים. ההסכמה על הניהול נעשית במשותף. ניתן לראות שיש בזה מידה רבה של בעייתיות שהתבררה כאמיתית. הנהלות ה-J.V שהיו מעורבות בחלקן הגדול לא הצליחו לגבש אסטרטגיה עסקית ופעילות שתיתן מענה הולם לבעיות החברה. בעייתיות בין המפגש של תרבות הניהול הסינית לתרבות הניהול המערבית.

במהלך שנות ה-90', התבררה נוסחה זו כבלתי מוצלחת, גם בעקבות העובדה שמשקיעים מערביים איבדו את השקעתם בכל מיני דרכים. הממשלה עודדה את המודל הזה אך הייתה בעייתיות והעדר הכרעה בקבלת החלטות (מודל שנמשך קרוב ל-15 שנה). השלטון לא נתן לקנות מיזמות שלמה למשקיעים מערביים. עסקו בייצור, סחר, מסחר והפצה.

המחסן הקדמי

המודל המתון ביותר. מודל שמאפשר העמדה של מלאי עפ"י שיקול דעתו של היצואן כאשר הוא משלם לפי מטר מרובע של אחסון, בין אם זה בשטח פתוח או תחת מחסן מקורה – יותר זול בשטח פתוח (מקורה ברשת – זול יחסית; מקורה בגג – יקר יותר). לא צריך להחזיק מחסן לבד, אפשר לחשב עלות של האחסון פר יכולת מכירה משוערת. יש היום אזורים בדרום סין (אזור סיפה שבין הונג קונג לסין), שם אפשר לאחסן בשטחים פתוחים בעלויות מאוד נמוכות אבל מחיר ההובלה היבשתית בתוך סין הוא יקר מאוד ולכן כדאי לאכסן ליד איפה שאנחנו רוצים למכור.

W.F.O.E – whole foreign owned enterprise

הצורה הנפוצה ביותר כיום והמומלצת, פועלת בערך כ-7 שנים. המשקיע המערבי הוא הבעלים המלאים של העסק/אתר הייצור. ניתן לייצר, למכור וגם להפיץ כאשר זכות ההפצה היא התחנה החדשה האחרונה. כמו כן, ניתן לקנות חומרי גלם, מרכיבים נוספים בתהליך הייצור, להרכיב אותם בסין ולשלחם לארץ האם. יתרון נוסף: מאפשרת פעילות פיננסית של המרות מטבע, העברות כספים, מתן אישור לעסקאות דולריות או מטבע זר אחר כאשר המיסוי הוא כמו לחברה סינית (יתרון גדול – שיעור המס על פעילות ה-WFOE הוא בסדר גודל של 30% - צריך להרוויח 100%). אחד היתרונות הבולטים הוא שבהסתייעות בייעוץ משפטי ניתן להעמיד "וופי" ביעילות נמוכה ולהירשם כחברה סינית ואז מתאפשרות כל הפעולות הפיננסיות.

מבחינת המשקיע המערבי, מה שחשוב זה שמתאפשר לו להרכיב או לסיים מוצר שחלקיו מגיעים מהמערב, להרכיב אותו בסין, למכור אותו בסין ולייצא אותו למערב. מאפשר לעשות הרבה מאוד עסקים, לקחת מוצר בלתי מוגמר, לסיים אותו בסין ולמכור אותו ברווחים יפים. דבר נוסף – הוכח אמפירית, שבד"כ, זהו מודל רווחי למשקיע המערבי ודרגת הסיכון שלו נמוכה יחסית משום שכל ההון והשליטה על ה"וופי" הן בידי המשקיע המערבי, כולל הניהול, מהיקף מסוים; דורש השקעה בסין, טוב לממשלה שתומכת בכך (מגדיל כניסה של מטבע חוץ) וגם יוצר תחרות.


המשך קריאה...