היסטוריה

הקדמה

סין הינה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם, תיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם.

השושלות ששלטו בסין פיתחו לאורך השנים שיטות בירוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידיאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-1 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית.

מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני כפי שהם מוכרים לנו היום.

היסטוריה "על רגל אחת"

במשך מאות שנים סין הייתה ציוויליזציה מובילה. הקיסרות הסינית הסתיימה רק בתחילת המאה ה-20, לאחר שהמערב גרם סין להתפקח מהתפיסה כי סין עומדת במרכז העולם.

לאחר נפילת הקיסרות עלו לשלטון כוחות לאומנים שסוף שלטונם הסתמן לאחר מלחמת יפן-סין השנייה בה הפסידו כוחות צבא רבים. זיכרון שנות הכיבוש היפני האכזרי עוד טרי בשל נשות הנחמה שעוד בחיים ומעיב עד היום על היחסים בין המדינות.

את כוחות הלאומנים החליפו הקומוניסטים ושוב סגרו את סין לעולם. המנהיג הקומוניסטי, מאו-דזה-דונג שלט בסין במשך קרוב ל-30 שנה. בתקופה זו הוא חיסל את המסורות הישנות כמו מנהג קשירת הרגליים, הנהיג רפורמה אגררית, וגרש את ההשתלטות הזרה. לאחר מותו, עלה מנהיג חדש שהכניס רוח חדשה להנהגה וביצע רפורמות כלכליות שהחזירו לסין את עוצמתה הכלכלית.

המנהיג החדש, דנג-סיאו-פינג קרא למה שידוע כארבע הרפורמות: חקלאות, תעשייה, מדע וטכנולוגיה. דנג הפך את סין למדינה מודרנית-מתועשת על-ידי צורת כלכלה סוציאליסטית בשילוב מאפיינים כלכליים אשר התאימו לחברה הסינית המתפתחת. בניגוד לדעה השמרנית הקומוניסטית הסכים דנג לאמץ גם מודלים אשר היו קיימים בחברות קפיטליסטיות ברחבי העולם. כחלק מתפיסה זו הוא אפשר לחברות בינלאומיות גדולות להקים מפעלים באזורי תעשייה מיוחדים ובכך להשיג השקעות זרות בכלכלה הסינית ולאפשר בה ליברליזציה יחסית.

ליברליזציה זו וכניסה של רעיונות מערביים הביאו לאירוע האחרון המשמעותי בהיסטוריה המודרנית - המחאות בכיכר טיאנאנמן. מחאות אלו הם סדרה של מחאות עממיות ב-1989, אשר מרכזן היה בכיכר טיאנאנמן, הכיכר המרכזית בבירה בייג'ינג. עיקר המחאה היה למעשה "כיבושה" של הכיכר על ידי סטודנטים מרחבי סין אשר דרשו לערוך רפורמות דמוקרטיות במדינה. לאחר מספר שבועות התקבלה ההחלטה לפנות את הכיכר ממפגינים תוך שימוש בכוח. החלו מאבקי כוח בין הצבא לאזרחים. בשלב מסוים המפגינים שניסו להיכנס לכיכר נתקלו בירי אש חיה. ההפגנות בכיכר טיאנאנמן פגעו קשות בתדמיתה של סין בעיני העולם המערבי והראו כי למרות הפתיחות היחסית בשלטון אין בו כוונות לעבר דמוקרטיה.

המשך...